Control Shift (כתבה שניה בסדרה)– להיות עו”ד או לא להיות?

פגשנו את יונתן (השם המלא שמור במערכת) אחרי שהוא כבר קיבל את ההחלטה. לפני מספר חודשים עמדו בפניו שלוש אפשריות והרבה כאבי ראש: לעבוד כעו”ד במשרד, לעבוד כיועמ”ש בחברה או לעבוד במשרה התחלתית לא משפטית. ביררנו איתו מה החליט? איך ולמה קיבל את ההחלטה? מה הוא ממליץ לכל המתלבטים? ולמה כל כך הרבה עורכי דין מחפשים עבודה חדשה כל שנתיים?

 

מה הדרך המקצועית שעברת?

 

סיימתי תואר ראשון בהצטיינות יתרה במשפטים ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ולאחר מכן התמחתי במחלקת ליטיגציה של אחד מעשרת המשרדים הגדולים בארץ, בתחום נזיקין וביטוח. באופן די מהיר הרגשתי חיבור לתחום ונהניתי (רוב הזמן) מהעבודה. לכן גם קיבלתי בחיוב את הצעת המשרד לשוב לעבוד כעו”ד לאחר בחינות הלשכה.

 

לאחר כשנה וחצי כעו”ד, החלטתי לעזוב את המשרד. ההחלטה נבעה בעיקר משיקולים אמוציונאליים. בכל מקרה, די מהר לאחר שפניתי לחברת השמה, קיבלתי הצעת עבודה לתפקיד של יועץ משפטי זוטר בחברה פרטית גדולה מתחום האסתטיקה הרפואית. המשרה שהציעו לי התמקדה בעיקר בליטיגציה אזרחית ומנהלית ומעט ממנה גם כלל ליווי מסחרי שוטף. השכר והשעות קסמו לי, ולכן החלטתי לבסוף לקבל את ההצעה.

 

בדיעבד אני יכול להעיד שזו היתה בחירה מצוינת עבורי. מלבד האוירה השונה והמרעננת שהיתה בחברה, יצא לי לעסוק בתחומי משפט מגוונים יותר מנזיקין – ניסחתי והגשתי בג”ץ מטעם החברה, ניסחתי עתירות מנהליות וטיפלתי בהן, טיפלתי בתביעות אזרחיות מטעם וכנגד החברה בתחומים אזרחיים מגוונים (נזיקין, דיני עבודה, לשון הרע, צרכנות ועוד), ובמקביל, גם טיפלתי בפן המסחרי בחברה והייתי מעורב בעסקאות והכנת חוזים.

 

לאחר כשנה בחברה ובעקבות תהליך צמצום של המחלקה המשפטית מ-4 עורכי דין ל-1 בלבד, נאלצתי לסיים את תפקידי שם, ונותרתי בלבטים האם לשוב לעבוד במשרד עורכי דין, לחפש עבודה בחברה אחרת או בכלל לנסות מקצוע אחר לחלוטין.

באורח פלא ובאופן מקרי, יום לאחר ההחלטה על סיום תפקידי בחברה, קיבלתי הצעה להתמיין לתפקיד יועמ”ש בחברה ממשלתית מוכרת וגדולה. במקביל, קיבלתי הצעת עבודה לתפקיד התחלתי לא משפטי בתחום של הפקות אירועים וקידום מכירות, תחום שהרגשתי שמסקרן אותי הרבה זמן.

תהליך המיון בחברה הממשלתית ארך כחודשיים, בסופו הודיעו לי שהתקבלתי. לאחר מחשבה מעמיקה והרבה התלבטויות קיבלתי החלטה ללכת על תפקיד היועמ”ש.

 

תוכל לספר על ההתלבטות שהייתה לך לגבי המשך הקריירה?

 

למרות שנהניתי בלימודים, תמיד הרגשתי שהתואר במשפטים הוא רק אמצעי עבורי להשגת מטרה אחרת. לאחר סיום ההתמחות הוצעה לי משרה קבועה כעו”ד במשרד בו התמחיתי, הצעה שכל מתמחה לוקח מבלי לחשוב פעמיים. למרות שהרגשתי בתוך תוכי שההצעה לא באמת קוסמת לי, נעניתי לה מבלי למצמץ. האופוריה המהולה בבלבול נמשכה זמן קצר מאוד, מכיוון שהייתי מגויס כבר למשימה הבאה – בחינות הלשכה. לאחר שעברתי את הבחינות בהצלחה, טסתי לחופשה של כחודש בחו”ל, מה שאפשר לי להמשיך שלא להתמודד עם המתח הפנימי שליווה אותי בקבלת הצעת המשרד לשוב ולעבוד כעו”ד. עם חזרתי כעו”ד למשרד, המציאות לחלוטין הכתה בי ולפתע צפו שאלות שעוד מימי האוניברסיטה השתדלתי להדחיק – האם המקצוע באמת מתאים לי? האם התואר האקדמי שבחרתי אי שם בתחילת שנות ה-20 מכתיב באיזשהו מקום את חיי המקצועיים הבוגרים? האם קיים מקצוע אחר שעשוי להסב לי סיפוק רב יותר?

בשלב מסוים הרגשתי שכבר הבנתי, בגדול, במה עריכת דין כרוכה, וכבר למדתי על עצמי מה אני אוהב במקצוע ומה לא. הרגשתי שיש בי כישרונות ויכולות נוספים שלא באים לידי ביטוי במקצוע, ומפה התעוררה הדילמה שלי.

 

מה בסוף גרם לך לקבל את ההחלטה לעבור לתפקיד הנוכחי?

 

זו שאלה מאוד קשה, כי אני לא באמת יכול לשים את האצבע על סיבה ספציפית. אני יכול רק לשתף, שבאיזשהו מקום הרגשתי שהרצון שלי לעבור לתחום לא משפטי עשוי לנבוע מגחמה חולפת, מה גם שהוא לא נבדק בתהליך מקצועי ומעמיק. בנוסף, התנסות מאוד קצרה בתחום של הפקות וקידום מכירות גרמה לי להבין שמשהו בי אוהב את האינטלקטואליות שמאפיינת את המקצוע, את המחקר המשפטי שמאפשר ללמוד כל יום נושא חדש, את הכתיבה המתלווה אליו, ומעל הכל – את החיבור של המקצוע לפרקטיקה. סיבה נוספת ולא פחות חשובה היא שהחברה שהתקבלתי אליה היא חברה מצוינת, עם תנאים מעולים, שהכניסה אליה מאוד קשה ואינה מובנת מאליה, וקיים פוטנציאל גדול מאוד לצמוח ולפרוח בה, ולכן – בחרתי לתת לזה צ’אנס.

 

כיום, יותר עורכי דין מחפשים מקום עבודה חדש כל 2-3 שנים. מדוע לדעתך זה קורה?

 

אני חושב שהרבה מזה נובע מהעובדה שאנחנו, בני דור ה-Y, חיים בתרבות של שפע. כיום, יש מגוון אדיר של משרות ומקומות עבודה במרחק של קליק. לפני עשרות שנים, ההורים שלנו עבדו על מנת להתפרנס ולשרוד, אבל היום קיימת תפישה שלפיה עבודה היא משהו שאתה צריך לאהוב ולקום אליו בכל בוקר עם תשוקה ואהבה. הקונספציה הזו הרבה יותר קונצנזואלית מבעבר והרבה צעירים, בני דורי, מאמינים בה. היתה תקופה שגם אני אימצתי אותה בכל לבי, אבל בשלב מסוים ולאחר תהליך פנימי שעברתי עם עצמי, התחלתי לערער עליה וכיום אני לא בהכרח חושב שזו תפישה מעשית או נכונה בהכרח עבור כל אחד. יש אנשים שיתפשרו על תחום העיסוק שלהם ובשעות הפנאי יתנו מענה לצרכים ותשוקות נוספים, ויש אנשים שלא יתפשרו ויחפשו ללא מנוח את התחום שיעורר בהם מוטיבציה אמיתית לקום לעבודה כל בוקר. בסופו של דבר, זה עניין של בחירה וסדר עדיפויות אינדיבידואלי לכל אדם, ולא שאלה של נכון או לא נכון.

מעבר לכך, אני חושב שהחיפוש האינטנסיבי בשוק עריכת הדין נובע בין היתר מהעובדה שהרבה עורכי דין לא מרגישים מוערכים מספיק במקום העבודה ולא מקבלים מילה טובה עבור עבודתם הקשה, רבים מהם לא רואים אופק תעסוקתי במקום העבודה או לא מעוניינים מלכתחילה לצמוח ולגדול במקום העבודה הנוכחי, בנוסף עבודה במשרד שעות על גבי שעות, על חשבון החיים הפרטיים, מוסיפה לתחושות התסכול והבלבול.

 

מה לדעתך מעסיק יכול לעשות כדי לשמר את עורכי הדין “הצעירים”?

 

דבר ראשון ובסיסי, הוא הבעת הערכה לעובד. אצל לא מעט מעסיקים התרשמתי שהעבודה הקשה וההשקעה מצד עורך הדין הצעיר מובנת מאליה ולא נהוג בסיומה לתת פידבק, ביקורת בונה או מילה טובה. אני חושב ששיפור בהיבט הזה עשוי ליצור הבדל משמעותי מבחינה חוויית העובד. לי באופן אישי זה עשה פלאים.

דבר שני, אני חושב שמעסיקים צריכים לתת יותר “כבוד” לחיים הפרטיים של העובד ולאפשר לו לשלב גם חיי פנאי – כיום קיימת מגמה במשרדים גדולים לאפשר יום עבודה קצר בשבוע, ובמדינות מסוימות ישנם מעסיקים שהחליטו על מעבר לימי עבודה מקוצרים, שנמצא שיש להם מתאם חיובי עם הגדלת תפוקת העובד. במידה ואפשרות כזו לא באה בחשבון, ניתן לפתור אותה בדרכים חלופיות, כמו למשל, יצירת מקום עבודה נעים ומהנה או אפשרות לעבוד מהבית.

דבר שלישי ולא פחות חשוב, הוא השקעה בעובד מבחינת התקדמותו המקצועית ויצירת מקום עבודה שיאפשר לו (וגם יעורר בו את החשק) לצמוח, להתפתח ולגדול באותו מקום העבודה.

 

איזה טיפים אתה יכול לתת למי שמחפש את דרכו המקצועית בעולם המשפטי?

 

אני ממליץ לו להקשיב לקול הפנימי ובמידת הצורך להתייעץ עם מומחה לענייני קריירה, כדי להבין מה הסיבות שבגללן נשאר במקצוע ומה בעשייה ובפרקטיקה הוא אוהב לעשות. אם המסקנה שהוא הגיע אליה היא להישאר במקצוע, הייתי ממליץ לו לחפש מקום שבו הוא ימצא את העניין הרב ביותר מבחינה מקצועית, אבל בלי להתפשר על זהות המעסיק.

אני ממליץ לו גם לחשוב קדימה ולדמיין היכן הוא רואה את עצמו בעוד כמה שנים, ולפעול בהתאם. אם למשל, המטרה היא בסוף הדרך להיות יועץ משפטי בחברת היי-טק, הייתי ממליץ לעבוד במחלקה מסחרית טובה, במשרד מוערך, כאשר ותק של כמה שנים במחלקה יאפשר מעבר קל יותר למשרות משפטיות בחברה. זאת להבדיל, למשל, מעורך דין המתמחה בליטיגציה שהאפיק העיקרי שלו בסוף הדרך הוא עצמאות או שותפות במשרד, כאשר המעבר ממשרד לחברה אמנם קיים, אך נדיר יותר.

 

האם אתה מרוצה מההחלטה שקיבלת?

 

האמת שעוד מוקדם מדי להגיד. בינתיים אני מתרשם שבעבודה החדשה האנשים סביבי מאוד טובים, תנאי המעטפת מעולים ושעות העבודה נוחות. בנוסף, התרשמתי שהעבודה המשפטית כאן מאוד מגוונת ובכל משימה אני לומד משהו חדש. בכל מקרה, אני מקווה שבסופו של דבר ארגיש סיפוק, עניין והנאה.

 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

 

בגדול התכנון הוא להיות עצמאי ולנהל בעצמי את הזמן והכסף שלי – אם בתחום המשפט ואם מחוץ לו. אופציה חלופית ומעניינת שאני חושב עליה היא לכהן במשרה בעלת אופי משפטי-חברתי-פוליטי, שבמסגרתה אוכל לקדם אג’נדות בתחומים חברתיים שנוגעים לליבי באופן אישי.

 

לכתבה הראשונה בסדרה >> מעבר ממשרד עורכי דין לחברה