להישאר במשרד אחרי התמחות – הצעה שאי אפשר לסרב לה (?)
לא משנה אם אתם לפני התמחות בעריכת דין או במהלכה, כנראה שסוגיית ההישארות במשרד לאחר סיום ההתמחות הטרידה אתכם לפחות פעם אחת. הצפת המקצוע והלחץ מהמשמעויות של הישארות (או אי הישארות) מטרידים אתכם, ובצדק. כדי לנסות לעשות לכם מעט סדר בבלגן, ולהסביר האם (ועד כמה) הנושא משמעותי להמשך הקריירה שלכם, הושבנו אתכם לשיחה צפופה עם מי שיודעות דבר או שניים על הסיטואציה המלחיצה – עו”ד מיכל שטרנליב, סמנכ”לית השמה, וליאת שיפמן, מנהלת מחלקת השמת עורכי דין בחברת קודקס, חברת ההשמה המובילה בתחום המשפט בישראל.
מיכל, ליאת, בואו נתחיל מהסוף. נניח ואקבל הצעה להישאר במשרד אחרי ההתמחות. מה הכי מומלץ לעשות?
ליאת: ברוב המוחלט של המקרים התשובה ברורה – להישאר. העובדה שהציעו לך להישאר ונשארת, היא למעשה “מכתב ההמלצה” הטוב ביותר שאפשר לקבל. זה קלף מנצח; ג’וקר להמשך הקריירה בתחום המשפט.
רגע, גם אם אני מתמחה במשרד קטן ופחות מוכר?
מיכל: כן. זה נכון לגבי כל מקום שבו התמחית וזה ממש לא משנה אם מדובר במשרד קטן או גדול. עצם ההישארות מעידה שהמעסיק שלך היה מרוצה ממך, וזו נקודה משמעותית לזכותך. ישנם מקרים בהם מעסיקים המחפשים עובדים מגדירים את המשרה ככזו המיועדת ל”מועמדים שנשארו במשרד בו התמחו”. בגדול, אין דבר כזה “הישארות אחרי התמחות שעושה רע לקריירה”, אבל חשוב לציין שאם לא מתנהלים נכון, כל היתרון שבהישארות עשוי להיעלם.
מה הכוונה “להתנהל נכון“?
ליאת: חשוב, למשל, להישאר לפחות שנה כעורך/ת דין במקום שבו התמחית כדי להשלים רצף של לפחות שנתיים במשרד; מדובר בשלב קריטי של הקריירה, בו חשוב להקדיש את הזמן והמאמצים ללמידה והתמקצעות בלתי פוסקת. שנתיים של רצף מקצועי ומינימום “בזבוז זמן” על הסתגלות ולמידת שיטות עבודה חדשות הוא דבר משמעותי מאוד, גם מבחינתכם וגם מבחינת המעסיק הבא שלכם. מדובר בכניסה חלקה ויעילה יותר לקריירה.
שנה?! ואם תכננתי להישאר תקופה קצרה יותר ולעבור למקום אחר??
מיכל: זה בהחלט פחות מומלץ, אבל התשובה לשאלה הזו מאוד תלויה בנסיבות העזיבה. חשוב להיות מוכנים לכך שעזיבה מוקדמת שכזו תזמין באופן כמעט וודאי את השאלה המתבקשת של “למה עזבת אחרי תקופה כל כך קצרה?” בראיונות עבודה עתידיים, והשאלה הזו תהיה מתובלת בלא מעט תמיהה במיוחד אם עזבת משרד טוב ויוקרתי. זה פשוט לא נראה טוב, ועשוי לעשות יותר נזק מתועלת. אבל, וזה אבל גדול, לא מדובר בכלל ברזל שבשבילו החיים צריכים להיעצר – במידה ויש שיקולים גדולים אחרים על הפרק כמו חופשת לידה, לימודים אקדמאיים מתקדמים, נסיעה מחוייבת לחו”ל או כל סיבה דומה אחרת אשר עשוייה להתקבל בהבנה אצל המראיינים במקום העבודה הבא שלך, סוגיית השלמת תקופה של שנה לאחר ההתמחות לא צריכה לעצור מבעדך.
יש בכלל מצבים שבהם לא בטוח שכדאי להישאר?
ליאת: ישנן מספר סיטואציות שבהן התשובה בהחלט לא צריכה להיות “כן” על “אוטומט”, ורצוי לשקול לסרב בנימוס להצעה: הראשונה – הציעו לך להמשיך במחלקה/תחום שונה מאלו שבהם תיכננת או רצית להמשיך לעסוק. למשל, אם התמחית בנדל”ן, נהנית, למדת ושאפת להמשיך בתחום, והציעו לך להמשיך במחלקת הליטיגציה במשרד; השנייה – לא טוב לך במשרד; חשוב להדגיש בהקשר הזה שההמלצה הגורפת שלנו היא לא להישאר איפה שרע לך – קודם כל, זה לא יעשה שירות טוב למקצועיות ולהתמקצעות שלך, אבל עוד יותר חשוב מזה, מקום העבודה מהווה חלק משמעותי מהיומיום שלך ואין שום סיבה או טעם, בלשון המעטה, לקום בבוקר למקום שסובלים בו. בהקשר הזה, אין “פתרון קסם” שמתאים לכולם, והתשובה נמצאת אצלך – האם יש ביכולתך להמשיך ו”לבלוע את הגלולה” על מנת להשלים לפחות שנה לאחר ההישארות, או לא.
אוקיי, ומה אם יש לי חוסר ודאות לגבי המשך הדרך בעריכת דין באופן כללי?
ליאת: אם יש לך חוסר ודאות לגבי המשך דרכך במקצוע אז התשובה פשוטה. לא להישאר. היתרונות שמנינו קודם משמעותית פחות רלוונטיים בעולם התעסוקה שמחוץ לעולם המשפט. במרבית המקרים, מעסיקים שאינם בתחום לא נוטים לעשות הפרדה בין תקופת ההתמחות לבין תקופת העבודה כעורך דין, ורואים בהתמחות כמקום עבודה לכל דבר. המשמעות היא, שמעסיקים רבים שאינם בתחום מפרשים קורות חיים של מי שנשאר במשרד לאחר התמחות כמי שפשוט עבד שנתיים באותו מקום עבודה. שזה אחלה, אבל זה לא בהכרח שונה מוותק של שנה או שנה וחצי באותו מקום, ולא בהכרח מצדיק הישארות בתחום שידוע לך בודאות שלא מתאים לך.
נניח ולא נשארתי במשרד ושואלים אותי על זה בריאיון עבודה. מה עונים?
ליאת: תלוי מה בדיוק הייתה הסיטואציה במשרד בו התמחית – האם הציעו לך להשאר ובחרת לסרב, או שלא הציעו לך להשאר. במידה והציעו לך להישאר ולא נשארת, הכל טוב – עדיין יש לך יופי של קלף ביד. נכון, זו לא הסיטואציה האולטימטיבית של “הציעו לך ונשארת”, כי משהו שם בכל זאת לא עבד בדרך, אבל בהחלט מדובר בקלף חזק. אבל, וזה אבל גדול, זה נכון בתנאי אחד ויחיד – שמדובר באמת לאמיתה. הדבר הראשון שהמראיין יעשה ברגע שדלת המשרד תסגר מאחוריך הוא להתקשר למאמן הקודם שלך ולבדוק מה עומד מאחורי האמירה שלך. במילים אחרות – אם סיפרת למראיין שהציעו לך להישאר בתום ההתמחות וסירבת, זה צריך להיות מבוסס ומדויק. אין מקום לפרשנות אישית לסיטואציות אפורות או גישושים למיניהם. סה”כ מדובר בעניין די שחור או לבן – באמת הציעו לך ובאמת סירבת.
ואם לא הציעו לי להישאר?
מיכל: קודם כל להבין שלא קרה אסון. הרוב המוחלט של המועמדים שלא מקבלים הצעה להישאר במשרד לאחר ההתמחות מוצאים עבודה ומנהלים יופי של קריירה. זה ממש לא מעיד באופן אוטומטי על בעיה או חוסר מקצועיות מצדך. ממש לא.
ליאת: לא לפחד לענות בכנות ולהגיד “לא הציעו לי להישאר”, בלי לעשות לעצמך הנחות מיותרות (שגם אם יש להן בסיס, רצוי להימנע מהן) כדוגמת “שידרתי חוסר רצון להישאר” או “רמזו לי ולא נתתי תשובה בזמן”. במידה וישנן סיבות אובייקטיביות שבגללן לא נשארת, לדוגמא מדובר במחזור שבו רק אחוז קטן מהמתמחים נשאר או שמדובר במחלקה/משרד שבהם בדרך כלל מתמחים לא זוכים להצעה להישאר, אין מניעה לשתף בכך את המראיין, אבל בשום מקרה לא להיות שליליים או לדבר באופן לא ענייני על המשרד בו התמחיתם – לא משנה כמה פיקנטיות הנסיבות בגינן לא נשארת (למאמן שלך לא היה מספיק “כוח פוליטי” במשרד, או שהמשרד עמד בפני פיצול).
מיכל: הכי חשוב זה לזכור שגם אם לא נשארת במשרד שבו התמחית, הכל בסדר וזה לא מעיד עליך שום דבר רע באופן אוטומטי, ובעיקר – המראיין שיושב מולך יודע היטב שלא קיבלת הצעה להמשיך במשרד בו התמחית, ובכל זאת הוא זימן אותך לריאיון. צריך לתת לו את הקרדיט שהוא בוחן אותך בצורה אובייקטיבית ונותן לך צ’אנס אמיתי להרשים אותו. אם העובדה שלא קיבלת הצעה להמשיך אחרי ההתמחות לא מנעה ממנו לזמן אותך לריאיון, אין שום סיבה לחשוב שהוא לא יקבל אותך לעבודה רק בגלל הסיבה הזו.
